בימים אלו אנו נתקלים בכ- 10% מהזוגות בקושי להיכנס להריון, ונדרשים לשם כך לפנות אל תחום טיפולי פוריות. לרוב טיפולים אלו מלווים בתחושות לא פשוטות של בני הזוג, לרבות תסכול, חשש, מתח ועד פגיעה באינטימיות. ככול שטיפולים אלו נמשכים, והצלחתם ממאנת לבוא, כך גוברים תחושות התסכול, והדבר אף מביא זוגות רבים למצבי קיצון ועד רצון לפרידה. יחד עם זאת, עבור זוגות רבים מהווים טיפולי פוריות קרש הצלה, ואין ספק כי הצלחה באחד הטיפולים מביאה איתה תחושה של שמחה ורגיעה.
סוגים שונים של טיפולי פוריות
טיפולי פוריות נחלקים לשני סוגים עיקריים: שיטות הכוללות הפריה חוץ גופית (IVF) ושיטות שאינן כוללות הפריה חוץ גופית (Non IVF). על פי הסטטיסטיקות הידועות כיום, סיכויי הכניסה להיריון באופן טבעי של אישה שגילה עולה על גיל 35 יורדים בצורה משמעותית. אם עד גיל 35 קיים סיכוי של כ- 25%-30% לכניסה להיריון, הר שעבור נשים מעל גיל 40 יורדים הסיכויים לכ- 6% בלבד.
בדיקות הורמונאליות
אישה אשר מעוניינת לבדוק את סיכוייה לכניסה להיריון תידרש לעבור מספר בדיקות דם. בדיקות אלו יכולות לנבא את הסיכוי לפריון ויכולות לנבא את מספר הביציות הנותרות, אך אינן יכולות לנבא את איכות הביציות. עבור נשים אשר במסגרת הבדיקות נמצא כי סיכוייהם להרות באופן טבעי יחסית נמוכים, יוצא טיפול הקפאת ביציות או הקפאת עוברים. תהליך הקפאת ביציות כולל שלב מוקדם של שאיבת הביציות (לאחר תקופה של נטילת הורמונים מעודדים פוריות). בתום השאיבה מתבצעת הקפאה של הביציות בתנאי מעבדה, כך שבע השימוש בהם תשמר איכותן כפי שהיתה בעת השאיבה. טיפול נוסף קרוי הקפאת עוברים, והוא כולל שאיבת ביציות, הפרייתן, והחזרה במועד הרצוי לרחם האישה.
הפריה חוץ גופית – IVF
הפריה זו מכונה גם הפריה מלאכותית והיא מהווה כיום טיפול נפוץ ושכיח בנשים אשר מתקשות להיכנס להריון באופן טבעי. בתהליך זה נעשה שלב ההפריה של הביצית מחוץ לרחם ובתנאי מעבדה. לאחר החזרת הביצית אל הרחם ניתן טיפול הורמונלי לעידוד הפריון. משרד הבריאות קבע באילו תנאים תוכל לעבור אישה טיפול הפריה חוץ גופית, והם משתנים בעיקר כתוצאה מגיל האישה.
